מעט עלי:
כל שנותיי עסקתי בתחום הטיפולי.
כל העת חלמתי על הכלי הטיפולי הנשגב ביותר בעיני.
בית-ספר למשחק .
ואכן התקבלתי אל הסטודיו לאומנויות הבמה חולון
(בגיל 42 מחזור י"ג תשט"ט שנת 2009)
בבית הספר למשחק החלום היה למציאות
וכמו בכל מציאות ההתמודדות עם אתגרים (רבים ומגוונים 😜)
הייתה הבסיס לעיצוב השחקנית שאני.
אל עוצמת הבמה התחברתי בכל שיעור ושיעור.
מנגה יתומי וכלה בטל עומר.
כל אחד מהמורים הותיר חותם עמוק
בהמשך
דרכי כמטפלת וכיוצרת.
אחד מהרגעים הקשים ביותר, עבורי היה מות אמי.
היא עטרת ראשי.
היא הקנתה לי את אישיותי והווייתי .
יהא אורה כל חיי לזכותי ויגן עלי, עליה השלום.
ובזכות ערכיה הנטועים בי והיותי בבית הספר למשחק, לא איבדתי את הקרקע מתחת לרגלי.
בתום הלימודים זכיתי לבמאי אדיר, מורי ורבי : משה איבגי .
ההתרגשות הייתה בשיאה.
הוא ביים אותי להצגה: "דני והים הכחול"
לאחר עיבוד שנעשה ע"י ליאור אופק סופר ופילוסוף עמית לכתיבה וחבר לחיים .
ההצגה זכתה לשם נוסף:
"בין האישה לשטן"
היא הועלתה בתיאטרון - הסמטה ורצה חמש שנים
זאת עבודתי הראשונה על במה מקצועית, הצגה לשניים!
משם לטפס במעלה ההצלחה אל הצגת- יחיד, היה לחלום שקיבל תוקף ואצלח לבטח...
כך דמיינתי אז
ואכן עינכם רואות : הגשמתי חלומי זה.
יש עוד תפקידים רבים ואהובים
אותם תפגשו בין דפי האתר.
